הרופא טיפל בשבר, בקרע, בנזק. הפיזיותרפיסטית נתנה תרגילים. אבל אף אחד לא שאל: "ואיך אתה מרגיש בנפש?"

פציעה גופנית היא לא רק אירוע פיזי. היא אירוע רגשי, לפעמים טראומטי. אובדן שליטה, תלות באחרים, שינוי בזהות ("אני לא מסוגל/ת לעשות את מה שעשיתי קודם"), ופחד שזה לא ישוב — כל אלה רגשות לגיטימיים שמעט מדי מדברים עליהם.

למה פציעה פוגעת גם בנפש?

  • אובדן עצמאות: פתאום אתם צריכים עזרה בדברים בסיסיים. זה משפיל, מתסכל, ופוגע בדימוי העצמי.
  • שינוי בשגרה: שינויים פתאומיים מערערים את תחושת הביטחון. שגרה שעבדה — נעצרה.
  • כאב כרוני: כאב ממושך גורם לעייפות, עצבנות, בעיות שינה — ומכאן הדרך לדיכאון קצרה.
  • בידוד: לא יוצאים מהבית, לא פוגשים חברים, מבטלים תוכניות. בדידות רגשית מתגנבת.
  • אובדן זהות: ספורטאים, חיילים, אנשים פיזיים — כשהגוף לא עובד, חלק מהזהות נעלם.
  • טראומה: אם הפציעה נבעה מתאונה, אלימות, או אירוע מפחיד — יש סיכוי לתסמיני פוסט-טראומה.

מה נורמלי להרגיש?

  • כעס: "למה זה קרה לי?" — לגיטימי לחלוטין.
  • עצב ואבל: אתם מתאבלים על מה שהייתם יכולים לעשות. זה אבל — גם אם לא נפטר מישהו.
  • תסכול: שיקום לוקח זמן. הרבה זמן. והסבלנות נגמרת.
  • חרדה: פחד שיקרה שוב. פחד שלא תחזרו לתפקוד. חרדה מחוסר ודאות.
  • אשמה: "אם הייתי נזהר/ת", "אני נטל על אחרים".
  • קנאה: בריאים שרצים ברחוב, שעושים ספורט, שממשיכים כרגיל. זה צורב.

מה עושים?

1. תנו לגיטימציה לרגש

"כאילו, זה רק שבר" — לא. אין "רק". הרגש שלכם לגיטימי, גם אם הפציעה "קטנה" בעיני אחרים. חמלה עצמית מתחילה בלהפסיק לזלזל במה שמרגישים.

2. הפרידו בין מה שתלוי בכם למה שלא

לא יכולים לזרז שבר. כן יכולים לעשות את הפיזיותרפיה בהתמדה. חוסר שליטה פחות מאיים כשמתמקדים במה שכן אפשר לעשות.

3. בקשו עזרה — ותנו לאחרים לעזור

אנשים רוצים לעזור. תנו להם. לבקש עזרה בזמן פציעה זו לא חולשה — זו פרגמטיות.

4. שמרו על קשר חברתי

גם אם לא יכולים לצאת — שיחת טלפון, וידאו, ביקור בבית. בידוד מחמיר דיכאון. אל תתנו לפציעה לבודד אתכם.

5. תזוזו במה שאפשר

רגל בגבס? אפשר לעבוד על ידיים. גב תפוס? אפשר ללכת לאט. הליכה, גם קצרה, משפרת מצב רוח. כל תנועה שהרופא מאשר — עדיפה על ספה 24/7.

6. צרו שגרה חדשה (זמנית)

השגרה הישנה נעצרה. במקום לחכות שתחזור — בנו שגרה זמנית שמותאמת למצב. שגרת בוקר גם בתקופת שיקום שומרת על תחושת שליטה.

7. הכירו בהתקדמות

כשהשיקום איטי — קל לשכוח כמה התקדמתם. תעדו: "שבוע שעבר לא יכולתי, היום כן". ההתקדמות הקטנה חשובה.

תכל׳ס: תרגיל של 2 דקות — "סריקת גוף עדינה"

  1. 30 שניות: שבו או שכבו בנוח. עצמו עיניים. 3 נשימות עמוקות.
  2. 30 שניות: סרקו את הגוף מהראש ועד הרגליים. כשמגיעים לאזור הפגוע — אל תדלגו. שלחו תשומת לב עדינה: "אני פה. אני שומע אותך."
  3. 30 שניות: שימו לב לאזורים שכן עובדים. הרגליים, הידיים, הנשימה. הודו להם (כן, זה נשמע מוזר. עשו את זה בכל זאת).
  4. 30 שניות: משפט אחד: "הגוף שלי עובר תהליך. אני נותן/ת לו זמן."

✅ סריקת גוף בזמן פציעה עוזרת להוריד את ה"קרב" בין הראש לגוף.

פציעה בהקשר ישראלי

בישראל, פציעות מתאונות דרכים, ספורט, וצבא שכיחות. התרבות של "יהיה בסדר" ו"אני חזק" לפעמים מונעת מאנשים להתמודד עם הצד הרגשי. גברים במיוחד נוטים להתעלם מהצד הנפשי — כי "זה רק פציעה, מה יש". יש הרבה.

שאלות נפוצות

האם נורמלי להרגיש דיכאון אחרי פציעה?

מאוד נורמלי. מחקרים מראים ש-20-40% מהנפגעים בתאונות חווים תסמיני דיכאון בחודשים שאחרי. זה לא חולשה — זו תגובה אנושית.

כמה זמן הרגשות האלה נמשכים?

תלוי בחומרת הפציעה ובנסיבות. לרוב — ככל שהשיקום הגופני מתקדם, גם הרגש משתפר. אם אחרי 2-3 חודשים עדיין קשה — כדאי להתייעץ.

האם הפחד שזה יקרה שוב הוא נורמלי?

כן. אם הפציעה הייתה מתאונה — חרדה אחרי תאונה שכיחה מאוד. אם הפחד לא נותן לכם לחזור לשגרה — שווה לטפל בו.

האם להגיד לסביבה שקשה לי רגשית?

כן. אנשים שמדברים על מה שהם מרגישים מתמודדים טוב יותר. אתם לא צריכים לעבור את זה לבד.

מתי לפנות לטיפול נפשי?

כשהרגשות מפריעים לשיקום (לא מגיעים לפיזיותרפיה, לא ישנים, לא יוצאים מהבית), כשיש מחשבות של ייאוש, או כשיש פלאשבקים מהאירוע.

קריאה נוספת

זה לא ייעוץ רפואי

המידע במדריך זה כללי בלבד ואינו מחליף ייעוץ רפואי או פסיכולוגי. אם אתם סובלים מדיכאון, חרדה, או תסמיני פוסט-טראומה אחרי פציעה — פנו למטפל/ת.

שורה תחתונה

פציעה גופנית פוגעת גם בנפש — וזה בסדר. הגוף ישתקם. אבל צריך לתת לנפש לעבור את התהליך שלה: לכעוס, להתאבל, לפחד — ולאט לאט לחזור. תנו לעצמכם את החסד הזה.