הילד הולך להתגייס. כולם אומרים "יהיה בסדר", אבל אתם לא מצליחים להירגע. המחשבות לא עוצרות: מה אם יקרה לו משהו? מה אם לא יסתדר? מה אם הוא יגיע ליחידה קרבית? אם זה מה שאתם מרגישים — אתם הורים נורמליים במדינה לא נורמלית.
בישראל, גיוס של ילד לצבא הוא רגע מכונן. זה לא כמו לשלוח ילד לאוניברסיטה — יש סיכון אמיתי, ואתם מודעים לו. החרדה מהעתיד של הילדים מגיעה לשיא ברגע הזה.
למה החרדה הזאת כל כך חזקה
- סיכון אמיתי — בניגוד לחרדות אחרות, פה הסכנה היא לא דמיונית. המצב הביטחוני בישראל אמיתי
- אובדן שליטה — עד עכשיו יכולתם להגן. עכשיו הילד הולך למקום שאין לכם שליטה עליו
- זיכרונות אישיים — אם שירתתם בעצמכם, אתם יודעים מה מחכה שם. וזה מפחיד עוד יותר
- טראומה קולקטיבית — המצב הביטחוני הישראלי נמצא ברקע כל הזמן
- השוואה חברתית — "הילדה של מירי נכנסה לתפקיד בסיס, למה שלי דווקא קרבי?"
- קינון ריק מוקדם — הגיוס הוא סוג של פרידה. הבית משתנה
מה נורמלי ומה כבר בעייתי
נורמלי:
- דאגה שעולה ויורדת
- קושי בימים שלפני הגיוס
- רגשות מעורבים — גאווה וחרדה ביחד
- בכי לפעמים
כדאי לשים לב:
- חרדה שלא נותנת לתפקד — לא ישנים, לא אוכלים, לא עובדים
- מחשבות טורדניות שחוזרות כל הזמן
- התקפי חרדה פיזיים — דופק, קוצר נשימה, רעד
- הימנעות — לא יכולים לדבר על הנושא בכלל
- הפרעה ביחסים — ריבים עם בן/בת הזוג, מתח עם הילד
מה באמת עוזר
1. תפרידו בין חרדה מציאותית לקטסטרופלית
כן, יש סיכון. אבל לא כל מחשבה מפחידה היא נבואה. מחשבות קטסטרופליות מנפחות את הסיכון מעבר לסביר. לחשוב "אני מודאג" זה בריא. לחשוב "הוא ימות" זה חרדה שצריך לטפל בה.
2. תדברו עם הילד — אבל תקשיבו יותר
אל תעמיסו את החרדה שלכם עליו. שאלו איך הוא מרגיש. הראו שאתם שם. אבל זכרו — הוא צריך לדעת שאתם סומכים עליו, לא שאתם מפחדים בשבילו.
3. תמצאו את ה"שבט" שלכם
הורים אחרים של חיילים מבינים. קבוצות תמיכה, קהילות, חברים שעברו את זה. לדבר עם מישהו שמבין שווה הכל.
4. טקסים קטנים
כתבו לילד מכתב. תנו לו חפץ משפחתי. צרו רגע של חיבור לפני הגיוס — משהו שתמיד תזכרו.
5. תטפלו בעצמכם
אתם לא יכולים לתמוך בילד אם אתם שבורים. נשימות, מדיטציה, פעילות גופנית. ואם צריך — טיפול מקצועי.
6. הגבילו צריכת חדשות
צריכת חדשות מוגזמת מחמירה חרדה. בחרו שעה אחת ביום לעדכון, לא צמודים לטלוויזיה כל היום.
תכל׳ס: תרגיל של 2 דקות — "ברכת הדרך הפנימית"
- 30 שניות: שבו. עצמו עיניים. 3 נשימות עמוקות.
- 30 שניות: דמיינו את הילד שלכם — חזק, בוגר, מסוגל. תראו אותו בעיני רוחכם צוחק, פועל, חי.
- 30 שניות: שלחו לו "ברכה פנימית" — אהבה, חוזק, הגנה. לא חייבים מילים.
- 30 שניות: חזרו לנשימה. הזכירו לעצמכם: "גידלתי אותו טוב. הוא מוכן."
✅ התרגיל הזה לא משנה את המציאות, אבל הוא מחזיר אתכם מהמחשבות המפחידות לחיבור הרגשי עם הילד. ואפשר לעשות אותו כל פעם שהחרדה עולה.
מה לעשות אחרי הגיוס
הגיוס עצמו הוא לא הסוף — הוא ההתחלה. כמה דברים שיעזרו לכם בתקופה:
- קבעו שיחות קבועות עם הילד (אבל אל תיהיו "הורים מסטלקרים")
- מלאו את הזמן הפנוי — תחביבים, עבודה, זוגיות
- קראו על התמודדות כמשפחה של לוחם
- אם החרדה לא יורדת — פנו לעזרה מקצועית
שאלות נפוצות
האם נורמלי שאני חרד יותר מהילד שלי?
לגמרי. הילד רואה הרפתקה, אתם רואים סכנה. שתי הפרספקטיבות לגיטימיות — אבל אל תעבירו את הפחד שלכם אליו.
איך מדברים עם הילד בלי להפחיד אותו?
תשאלו שאלות פתוחות. "מה אתה מרגיש לגבי הגיוס?" תשמעו. ותגידו: "אני גאה בך ואני תמיד פה."
מתי החרדה אמורה לרדת?
בדרך כלל אחרי כמה שבועות של שירות, כשרואים שהילד מסתגל. אם לא יורדת תוך חודש-חודשיים — שווה לפנות למקצוען.
האם גם אבות מרגישים את זה?
בהחלט. אבות חווים את החרדה הזו לא פחות מאימהות, גם אם הם מבטאים אותה אחרת. גברים נוטים להחביא רגשות — וזה מחמיר את המצב.
איך נומה יכולה לעזור
נומה לא יכולה להבטיח שהכל יהיה בסדר. אף אחד לא יכול. אבל היא יכולה להיות שם ב-2 בלילה כשהמחשבות לא נותנות לישון. לעזור עם נשימות, להקשיב, לעזור לשים דברים בפרספקטיבה. בלי שיפוט, בעברית, 24/7.
קראו עוד: 7 סוגי מדיטציות שיכולות לשנות את מצב הרוח תוך 10 דקות
זה לא ייעוץ רפואי
המידע כאן כללי בלבד; אם יש סכנה מיידית לכם או לאחרים, התקשרו עכשיו למד"א 101 או לער"ן 1201.
שורה תחתונה
החרדה מגיוס של הילד היא חלק מלהיות הורה בישראל. אתם לא חלשים, אתם לא מגזימים — אתם אוהבים. תתנו לעצמכם להרגיש, תדברו עם מישהו, ותזכרו: גידלתם ילד שמוכן. עכשיו תנו לו לטוס, ותדאגו גם לעצמכם.
