"עברה שנה, אנשים אומרים שצריך להתקדם. אני לא מצליח." "כולם חזרו לשגרה ואני עדיין שם." "אני מרגישה שאם אני אפסיק לגעגע — אני אאבד אותו סופית."
אובדן הוא כאב שכולם חושבים שהם מבינים — עד שזה קורה להם. ואבל מתמשך — אבל שלא הולך, שלא מתמתן, שהופך לחלק מהיום-יום — הוא משהו שאנשים לא מדברים עליו מספיק.
מה זה אבל מתמשך
אבל נורמלי הוא גלי. כואב, אבל עם הזמן — הגלים נהיים רחוקים יותר ונמוכים יותר. אבל מתמשך (Prolonged Grief Disorder) הוא כשהגלים לא נרגעים. כשחודשים ושנים עוברים, והכאב נשאר באותה עוצמה. כשהגעגוע שולט בחיים.
זה לא חולשה. זה לא "לא מספיק חזק." זה מצב מוכר רפואית שיש לו טיפול.
איך יודעים שזה יותר מאבל "רגיל"
- יותר מ-12 חודשים (מבוגרים) או 6 חודשים (ילדים) — והכאב לא מתמתן
- געגוע תופסני — חושבים על האדם שנפטר רוב שעות היום
- הימנעות — מנסים לא ללכת למקומות, לראות אנשים, לעשות דברים שמזכירים
- ריקנות — תחושה שהחיים איבדו משמעות
- קושי לקבל — חלק מכם עדיין לא "מאמין" שזה קרה
- אשמה — "הייתי צריך לעשות יותר," "למה אני עוד פה והוא/היא לא"
- ניתוק חברתי — בדידות עמוקה, גם כשיש אנשים סביב
למה בישראל זה מורכב במיוחד
בישראל, אבל הוא לא אישי — הוא לאומי. אובדן בזמן מלחמה, שכול צבאי, פיגועים. האבל פה מתערבב עם טראומה קולקטיבית. ויש ציפייה ש"נהיה חזקים." חוסן נפשי חשוב — אבל לפעמים הוא הופך לכלא שמונע מאנשים להרגיש.
מה באמת עוזר
1. אל תיתנו לאחרים לקבוע לכם לוח זמנים
"כבר שנה, תתקדם." אנשים שאומרים את זה — בדרך כלל לא עברו מה שאתם עברתם. אין לוח זמנים לאבל. יש רק את הקצב שלכם.
2. הפסיקו להילחם בגעגוע
הגעגוע הוא לא האויב. הוא הוכחה שאהבתם. תנו לו מקום — בלי שישתלט. כתיבה עוזרת: כתבו לאדם שהלך. ספרו לו/לה מה קורה. שחררו.
3. מצאו אנשים שמבינים
קבוצות שכול, פורומים של אבל, אנשים שעברו דבר דומה. לבקש עזרה לא אומר שאתם חלשים — אומר שאתם חכמים.
4. טיפול ממוקד אבל
יש טיפולים ספציפיים לאבל מתמשך (Prolonged Grief Therapy). הם שונים מטיפול "רגיל" ויעילים מאוד. טיפול רגשי באינטרנט הוא אפשרות טובה אם קשה לצאת מהבית.
5. יצירת טקסים חדשים
יום הזיכרון לא חייב להיות רק עצב. אפשר לעשות משהו שהאדם אהב — לבשל את האוכל שלו, לשמוע את המוזיקה שלו, ללכת למקום שאהב. זיכרון חי, לא רק כאב.
תכל׳ס: תרגיל של 2 דקות — "שיחה שקטה"
- 30 שניות: 3 נשימות עמוקות. עצמו עיניים
- 30 שניות: דמיינו את האדם שהלך. לא ברגע הקשה — ברגע טוב. חיוך, צחוק, מילה חמה. תנו לתמונה הזו להתמלא
- 30 שניות: אמרו לו/לה משפט אחד. מה שעל הלב. בקול, בלחש, או בשקט
- 30 שניות: נשימה עמוקה. פתחו עיניים. שימו לב מה מרגישים. עצב? חום? שניהם? הכל לגיטימי
✅ התרגיל לא מחליף את הכאב. הוא נותן לו מקום מכובד — בלי שישתלט על כל היום.
שאלות נפוצות
מתי אבל הופך ל"בעיה"?
כשהוא מונע תפקוד — עבודה, יחסים, טיפול בעצמכם. כשהוא נמשך ביותר משנה באותה עוצמה. כשאתם חושבים ש"אין טעם" בלעדיו/בלעדיה.
האם לדבר על המת זה בריא?
כן. דיבור שומר את הזיכרון חי. ההימנעות מלהזכיר — היא שפוגעת. אמרו את השם, ספרו סיפורים, צחקו על דברים מצחיקים שקרו. זה חלק מהריפוי.
מה אם אני מרגיש אשמת ניצולים?
"למה אני פה והוא/היא לא" — מחשבה נפוצה ומובנת. היא לא אומרת שאתם אשמים. היא אומרת שאתם אוהבים. טיפול יכול לעזור לעבד את זה.
האם ילדים חווים אבל מתמשך?
כן. ילדים חווים אבל אחרת — לפעמים בפרצים, לפעמים עם עיכוב. אם ילד מראה שינויים התנהגותיים ממושכים אחרי אובדן — כדאי לפנות למטפל.
איך נומה יכולה לעזור
ב-3 בלילה, כשהגעגוע מציף ואין עם מי לדבר — נומה שם. היא לא תחליף את מי שהלך. אף אחד לא יכול. אבל היא תקשיב, תעזור לנשום, ותזכיר לכם שאתם לא לבד.
קראו עוד: 7 סוגי מדיטציות שיכולות לשנות את מצב הרוח
זה לא ייעוץ רפואי
המידע כאן כללי בלבד; אם יש סכנה מיידית לכם או לאחרים, התקשרו עכשיו למד"א 101 או לער"ן 1201.
שורה תחתונה
אבל מתמשך הוא לא חולשה ולא "להיתקע." זו אהבה שלא מצאה מקום חדש. עם זמן, תמיכה, ולפעמים טיפול — אפשר לשאת את הכאב בלי שישבור. הזיכרון נשאר. אתם ממשיכים. שניהם יכולים לחיות ביחד.
