"לא חסר לי כלום. היה לי אוכל, גג, בגדים. לא היכו אותי. אז למה אני מרגיש/ה ככה?"
הזנחה רגשית (Childhood Emotional Neglect) היא לא מה שקרה לכם - היא מה שלא קרה. לא היה מספיק קשב, התעניינות, חום, הכלה של רגשות. הכול היה "בסדר" מבחוץ, אבל בפנים - חסר משהו שקשה לשים עליו אצבע.
מה זה הזנחה רגשית?
הזנחה רגשית קורית כשהורים לא מגיבים מספיק לצרכים הרגשיים של הילד:
- לא שמים לב כשהילד עצוב, כועס או מפחד
- לא שואלים "מה קרה?" או "איך אתה מרגיש?"
- מצפים שהילד יסתדר לבד עם רגשות
- לא מראים חום פיזי או מילולי
- לא חוגגים הצלחות או מנחמים בכישלונות
זה לא בהכרח הורים "רעים". לפעמים זה הורים עמוסים, חולים, או כאלה שגם הם גדלו בלי דוגמה לחום רגשי.
הסימנים בבגרות
- קושי לזהות מה אתם מרגישים ("אני לא יודע/ת")
- תחושה שמשהו חסר אבל לא ברור מה
- ריקנות פנימית
- הרגשה שאתם לא ראויים לעזרה או לתשומת לב
- קושי לבקש מה שאתם צריכים
- הרגשה שהבעיות שלכם "לא מספיק גדולות"
- ביקורת עצמית חריפה
- קושי להרגיש שמחה או חיבור לאחרים
- תחושה של בדידות גם כשלא לבד
למה זה כל כך קשה לזהות?
כי אין "מה לזכור". אין אירוע ספציפי, אין פציעה גלויה. קשה להסביר לעצמכם או לאחרים: "לא עשו לי שום דבר - פשוט לא היה מה שהיה צריך להיות".
וגם: כי לרוב ההורים היו "בסדר". הם עבדו קשה, דאגו לפרנסה, לא עשו שום דבר "רע". קשה להרשות לעצמכם לכעוס או להצטער על משהו שנראה כמו "לא כלום".
מה עושים?
1. הכירו בזה
הצעד הראשון הוא לתת שם לזה. זה לא "אני רגיש/ה מדי". זה לא "הכל בסדר". היה חסר משהו, וזה משפיע. להכיר בזה לא אומר להאשים את ההורים - אלא לתת לעצמכם לגיטימציה.
2. למדו לזהות רגשות
אם לא למדתם לזהות רגשות בילדות - תלמדו עכשיו. תשאלו את עצמכם: "מה אני מרגיש/ה עכשיו?" ואם התשובה היא "לא יודע/ת" - תנסו: "האם זה קרוב יותר לעצב, כעס, פחד, או משהו אחר?"
3. תרגלו לבקש
אם קשה לכם לבקש עזרה, תשומת לב, או מה שאתם צריכים - זה חלק מזה. התחילו בקטן. לבקש משהו קטן מחבר קרוב. לראות שאפשר.
4. היו עם עצמכם כמו שהייתם רוצים שיהיו איתכם
הילד/ה שהייתם צריך/ה מישהו שיקשיב, יתעניין, יהיה שם. עכשיו אתם יכולים להיות האדם הזה לעצמכם. לא בתור תחליף לטיפול - אבל כהתחלה.
5. שקלו טיפול
הזנחה רגשית היא משהו שקשה לטפל בו לבד. מטפל/ת יכולים לתת את מה שחסר: קשב, הקשבה, הכלה. זה לא "פינוק" - זה צורך.
תכל׳ס: תרגיל של 2 דקות לחיבור רגשי
- 30 שניות: שבו בנוח. סגרו עיניים. שימו יד על החזה.
- 30 שניות: שאלו את עצמכם: "מה אני מרגיש/ה עכשיו?" - לא לשפוט, רק לשים לב.
- 30 שניות: אם עולה רגש - גם אם הוא לא ברור - אמרו לעצמכם: "ההרגשה הזו מותרת. היא חלק ממני."
- 30 שניות: 3 נשיפות ארוכות. פתחו עיניים.
✅ המטרה: להתחיל להקשיב לעצמכם - משהו שאולי לא למדתם לעשות.
מה לא עוזר
❌ "לשכוח ולהמשיך": זה לא נעלם. זה פשוט יוצא במקומות אחרים.
❌ להאשים את עצמכם: "אני רגיש/ה מדי", "זה לא באמת משהו". זה משהו.
❌ להשוות לטראומות "גרועות יותר": כאב זה לא תחרות. מה שקרה לכם משפיע עליכם.
הקשר לבעיות אחרות
הזנחה רגשית יכולה להוביל ל:
שאלות נפוצות
האם ההורים שלי "אשמים"?
לא בהכרח. הרבה הורים שמזניחים רגשית גם הם גדלו בהזנחה. זה לא מצדיק, אבל זה מסביר. מותר להכיר בפגיעה בלי להאשים.
איך אני יודע/ת שזה מה שקרה לי?
אם הסימנים מדברים אליכם, אם יש תחושה של "זה אני" - זה סימן טוב. שיחה עם מטפל/ת יכולה לעזור להבהיר.
האם אפשר להתאושש מזה?
כן, לגמרי. זה לוקח זמן ועבודה, אבל אנשים משתנים, לומדים לזהות רגשות, בונים קשרים בריאים.
האם אני אעשה את זה לילדים שלי?
ההכרה בזה היא הצעד הראשון לשבירת המעגל. מי שמודע לזה - נוטה פחות לחזור על זה.
כלים נוספים
זה לא ייעוץ רפואי
המידע כאן כללי בלבד ולא מחליף התייעצות עם איש מקצוע. אם אתם מזהים דפוסים של הזנחה רגשית, טיפול יכול לעזור משמעותית.
שורה תחתונה
הזנחה רגשית היא טראומה שקטה. היא לא השאירה צלקות גלויות, אבל היא השאירה חור. להכיר בזה - זה הצעד הראשון למלא אותו.
