יום הזיכרון בישראל זה לא "עוד יום". הצפירה עוצרת הכל. השירים ברדיו. השמות שנקראים. ואם איבדתם מישהו, או אפילו אם לא - הרגשות עולים בכוח.
התמודדות עם יום הזיכרון אין לה נוסחה אחת. יש כאלה שצריכים להיות בטקס, ויש כאלה שצריכים להיות לבד בבית. שניהם בסדר. המדריך הזה נותן כלים לשני הסוגים.
למה יום הזיכרון קשה גם למי שלא איבד
- טראומה קולקטיבית: בישראל, כמעט לכולם יש חיבור - חבר ששירת, שכן שנפצע, סיפור מהמשפחה. הכאב משותף.
- הצפירה: הצליל עצמו יכול להפעיל תגובת סטרס בגוף, במיוחד אם יש רגישות לחרדה מצפירות.
- המעבר המהיר: מיום זיכרון ליום עצמאות תוך שעות. הקפיצה הרגשית הזו מבלבלת ומעייפת.
- אשמה: "אני חי/ה ואחרים לא" - אשמת ניצולים מתעצמת בתקופה הזו.
לפני יום הזיכרון - הכנה
1. תחליטו מראש מה נכון לכם
אתם לא חייבים ללכת לטקס. אתם לא חייבים לצפות בטלוויזיה. תחליטו מראש: "אני רוצה להיות ב__" ו"אני לא רוצה להיות ב__". זה לא אנוכיות - זה שמירה על עצמכם.
2. צמצמו מדיה
אם אתם יודעים שתמונות וסרטונים מציפים אתכם - הגבילו מראש. אפשר לכבות התראות, להסיר אפליקציות ליום אחד, או לבחור שעה אחת ספציפית לצפייה.
3. ארגנו "אדם בטוח"
מישהו שאתם יכולים להתקשר אליו אם נהיה קשה. לא חייב להיות בן/בת זוג. חבר/ה, אח/ות, או אפילו שיחה עם נומה באפליקציית רגע.
ברגע ההצפה - מה עושים
אם אתם בטקס ונהיה קשה
- לא חייבים להישאר. אפשר לצאת בשקט
- אם נשארים: רגליים על הרצפה, נשיפה ארוכה, מחפשים 3 דברים שרואים
- אם יש מישהו לידכם - לחיצת יד עוזרת
אם אתם לבד בבית
- אל תילחמו ברגש. אם צריך לבכות - תבכו
- אחרי הגל: מים, נשימה, מגע (שמיכה, כרית)
- אם הרגש לא יורד: תרגיל הארקה - 5 דברים שרואים, 4 ששומעים, 3 שנוגעים, 2 שמריחים, 1 שטועמים
תכל׳ס: תרגיל של 2 דקות לרגע קשה
- 40 שניות: שימו יד אחת על הלב ויד אחת על הבטן. נשמו לאט. הרגישו את החום של הידיים.
- 40 שניות: אמרו בלב (או בקול): "זה כואב. אני מרשה לזה להיות כאן. אני לא לבד בזה."
- 40 שניות: חשבו על אדם אחד שהיה רוצה שתהיו בסדר. לא שתפסיקו להרגיש - שתהיו בסדר. נשמו לכיוון שלו.
✅ זה תרגיל של חמלה עצמית. הוא לא "מתקן" כלום. הוא מלווה.
לדבר עם ילדים על יום הזיכרון
ילדים מרגישים את האווירה, גם אם לא מבינים. כמה עקרונות:
- אל תסתירו: "היום יום שאנחנו זוכרים אנשים שאוהבים את ישראל ושכבר לא איתנו"
- התאימו לגיל: ילד בן 4 לא צריך פרטים. ילד בן 10 כבר יכול לשאול ולקבל תשובות ישרות
- תנו מקום לרגש: אם הילד רואה אתכם בוכים - "כן, אני עצוב/ה. זה בסדר להיות עצוב/ה". מידע נוסף: איך לדבר עם ילדים על רגשות
- אם הילד מפחד מהצפירה: ילדים ואזעקות
למשפחות שכולות
אם איבדתם בן משפחה - יום הזיכרון יכול להיות גם מלווה וגם קורע. כמה דברים שמשפחות שכולות אומרות שעוזר:
- להיות עם אנשים שמכירים את הסיפור - לא צריך להסביר
- לעשות משהו פעיל (לטפל בקבר, לארגן אלבום, לבשל אוכל שהוא/היא אהב/ה)
- לתת לעצמכם רגעי הפסקה - גם באבל מותר לצחוק
אם האבל לא מרפה: אבל מתמשך.
המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות
זה אולי הרגע הכי ייחודי ללוח הישראלי. מבכי לשמחה תוך שעות. טיפים:
- אתם לא חייבים "לעבור". אפשר להישאר ברגש של יום הזיכרון ולא לחגוג
- אם אתם כן חוגגים - זה בסדר. שמחה ואבל יכולים לדור יחד
- תנו לעצמכם שעה-שעתיים של מעבר, לא קפיצה מיידית
כלים דיגיטליים שיכולים לעזור
באפליקציית רגע תמצאו מדיטציות ממוקדות לתקופות קשות, ונומה זמינה לשיחה 24/7 - גם בשעות הקשות. היא לא מחליפה חיבוק אנושי, אבל היא יכולה להיות הקול השקט שמלווה. למידע: 7 סוגי מדיטציות שיכולות לשנות מצב רוח.
שאלות נפוצות
האם נורמלי לבכות ביום הזיכרון גם אם לא איבדתי מישהו באופן ישיר?
לגמרי. בישראל האבל הוא קולקטיבי. אם אתם מרגישים - תנו לעצמכם מקום.
מה עושים אם הצפירה גורמת להתקף חרדה?
אפשר להכין מראש: להיות במקום שקט, עם אוזניות, עם אדם בטוח. אם מגיע התקף: נשיפה ארוכה, רגליים על הרצפה, ותזכורת שזו צפירה - לא אזעקה.
האם אפשר להימנע מהטקסים?
כן. אין חובה. אם הטקס מציף אתכם - מצאו דרך אחרת לזכור שמתאימה לכם.
איך עוזרים לחבר שכול?
פשוט תהיו שם. אל תנסו "לתקן". הודעה קצרה, שיחה, נוכחות שקטה. לפעמים זה כל מה שצריך.
זה לא ייעוץ רפואי
המידע כאן כללי בלבד; אם יש סכנה מיידית לכם או לאחרים, התקשרו עכשיו למד"א 101 או פנו לחדר מיון. קו סיוע ער"ן: *2794.
שורה תחתונה
יום הזיכרון מזכיר לנו מה חשוב. ההתמודדות איתו היא אישית - אין "דרך נכונה" להרגיש. תנו לעצמכם את מה שאתם צריכים, תהיו סביב אנשים שעושים לכם טוב, ותזכרו שזה בסדר להרגיש הרבה.
