השחרור הגיע. תעודת השחרור ביד, הציוד הוחזר, ואתם עומדים מחוץ לבסיס. רגע — ומה עכשיו? שלוש שנים (או יותר) של שגרה קבועה, מסגרת, תפקיד ברור. ופתאום — כלום. הריק הזה יכול להיות מלחיץ.
בריאות נפשית של חיילים משוחררים היא נושא שלא מדברים עליו מספיק. לא כל מי שמשתחרר מרגיש "חופשי ומאושר". הרבה מרגישים אבודים, חסרי מטרה, או דווקא — מוצפים מהאפשרויות.
למה השחרור קשה (גם אם השירות היה בסדר)
בצבא יש מסגרת ברורה: לוח זמנים, תפקיד, חברים, מטרה. גם אם שנאתם את זה — המוח התרגל. השחרור מוחק את כל זה בבת אחת.
פתאום אתם צריכים להחליט הכל לבד: מה ללמוד, איפה לעבוד, איך לבנות יום, מי החברים. זה לא פשוט — וזה בסדר.
מה נורמלי להרגיש אחרי שחרור
- ריקנות — "למה אני קם בבוקר?"
- געגוע — לחברים, לשגרה, אפילו לתלונות
- בלבול — "מה אני רוצה לעשות בחיים?"
- חרדה — מהעתיד, מבחירות, מהשוואה לאחרים
- עצבנות — על דברים קטנים שפעם לא הפריעו
- שינה לא סדירה — הגוף התרגל לדפוסים אחרים
כל אלה נורמליים. הם הופכים לבעיה רק אם הם נמשכים חודשים בלי שיפור.
אם השירות כלל אירועים קשים
לא כל שירות אותו דבר. מי ששירת בתפקיד קרבי, ראה דברים קשים, או עבר אירועים טראומטיים — המעבר יכול להיות מורכב יותר.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם:
- פלאשבקים או סיוטים חוזרים
- תסמיני PTSD
- הימנעות ממקומות או אנשים שמזכירים את השירות
- התפרצויות זעם לא פרופורציונליות
- שימוש מוגבר באלכוהול או סמים
- מחשבות על פגיעה עצמית
אם יש מחשבות אובדניות — התקשרו עכשיו לער"ן 1201. זו לא חולשה, זו הצלת חיים.
5 דברים שעוזרים במעבר לחיים אזרחיים
1. אל תמהרו לקפוץ להכל
לא חייבים להתחיל לימודים מחר. לא חייבים לדעת מה רוצים לעשות בחיים. תנו לעצמכם חודש-חודשיים של "נחיתה". טיול, עבודה זמנית, סתם זמן.
2. שמרו על קשר עם חברים מהצבא
אחד הדברים הכי קשים בשחרור — לאבד את החברים. תעשו מאמץ לשמור קשר. לפחות עם 2-3 אנשים. הם מבינים אתכם בלי שתצטרכו להסביר.
3. בנו שגרה חדשה
לא חייבת להיות מושלמת. רק קבועה. שעת קימה, ארוחת בוקר, פעילות אחת מחוץ לבית כל יום. השגרה עוזרת למוח להתאקלם.
4. תעשו משהו פיזי
הגוף שלכם התרגל לפעילות. לשבת בבית כל היום — זה מתכון לדיכאון. יוגה, ריצה, חדר כושר, כדורגל עם חברים. משהו.
5. תדברו על זה
עם מישהו. חבר, בן משפחה, איש מקצוע. או אפילו עם נומה כשאין מישהו אחר. לא לשתוק ולהדחיק.
ההשוואה ההרסנית
"כולם כבר יודעים מה הם רוצים ורק אני לא." זה מה שהרשתות החברתיות גורמות לכם לחשוב. זה שקר.
רוב המשוחררים מבולבלים. רובם משנים כיוון לפחות פעם אחת. אל תשוו את ההתחלה שלכם לאמצע של מישהו אחר.
תכל׳ס: תרגיל של 2 דקות — "מה באמת חשוב לי"
- 30 שניות: קחו נייר ועט. רשמו 3 רגעים מהשירות שבהם הרגשתם משמעות או סיפוק.
- 30 שניות: מה המשותף להם? (אנשים? אתגר? תרומה? למידה?)
- 30 שניות: רשמו דבר אחד שתוכלו לעשות השבוע שקשור לזה.
- 30 שניות: קבעו יום ושעה לעשות את זה.
✅ התרגיל הזה עוזר לכם למצוא כיוון מתוך החוויה שלכם — לא מתוך ציפיות של אחרים.
משאבים שחשוב להכיר
- ער"ן — קו חירום רגשי: 1201
- נט"ל — לנפגעי טראומה: 1-800-363-363
- עמותת ״צוות״ — ליווי לוחמים משוחררים
- משרד הביטחון — זכויות ושיקום
שאלות נפוצות
כמה זמן לוקח להסתגל אחרי שחרור?
תלוי באדם ובסוג השירות. רוב האנשים מרגישים יותר יציבים אחרי 3-6 חודשים. אם אחרי חצי שנה עדיין קשה מאוד — כדאי לפנות לעזרה.
למה אני מתגעגע לצבא? זה מוזר?
לא מוזר בכלל. אתם מתגעגעים למסגרת, לחברים, לתחושת השייכות. זה לא אומר שאתם צריכים לחזור — זה אומר שאתם צריכים למצוא את הדברים האלה באזרחות.
כל החברים שלי לומדים ואני לא יודע מה אני רוצה, מה עושים?
קודם כל — לא נורא. הרבה אנשים שהתחילו ללמוד "כי כולם" — מתחרטים. קחו זמן לגלות. עבדו, התנדבו, נסו דברים. עדיף שנה של גילוי מאשר 3 שנים של תואר לא מתאים.
אני מרגיש שאני לא מצליח להתחבר לאזרחים "רגילים"
הרבה משוחררים מרגישים ככה. העולם האזרחי נראה שטחי לפעמים. תחפשו אנשים עם עומק — הם קיימים. ושמרו על קשר עם חברים מהצבא.
איך נומה יכולה לעזור
נומה היא לא מחליפה טיפול, אבל היא יכולה להיות שם כשאתם לבד עם המחשבות. בלילה, כשכולם ישנים, כשמביך לדבר עם חברים. היא זמינה 24/7 ומבינה עברית. אפשר לשוחח, לנשום, או פשוט לשתף.
קראו עוד: אפליקציות AI לבריאות נפשית בישראל.
זה לא ייעוץ רפואי
המידע כאן כללי בלבד; אם יש סכנה מיידית לכם או לאחרים, התקשרו עכשיו למד"א 101 או לער"ן 1201.
שורה תחתונה
השחרור מהצבא הוא מעבר גדול. להרגיש אבודים, מבולבלים, או חרדים — זה נורמלי. תנו לעצמכם זמן, בנו שגרה בהדרגה, ואל תתביישו לבקש עזרה. החיים האזרחיים יכולים להיות מדהימים — רק צריך זמן להתאקלם.
