הם גוללים. שעות ביום. אינסטגרם, טיקטוק, סנאפצ׳ט. ובכל גלילה — השוואה. "למה היא יותר יפה?", "למה לו יותר עוקבים?", "למה כולם נראים מאושרים חוץ ממני?". זה לא סתם "הדור של הטלפונים". זה דור שגדל עם מראה שמראה לו כל הזמן את מה שהוא לא.

לחץ ממדיה חברתית אצל מתבגרים הוא אמיתי, מוכר במחקר, ומשפיע על דימוי גוף, חרדה חברתית, שינה ומצב רוח. הנה מה שצריך לדעת — ומה שאפשר לעשות.

איך מדיה חברתית משפיעה על מתבגרים

  • השוואה מתמדת — פיד מותאם אישית שמראה "חיים מושלמים" של אחרים
  • אישור חברתי — לייקים, עוקבים, תגובות הופכים למדד ערך עצמי
  • FOMO — פחד מלהחמיץ: "כולם נפגשים בלעדיי"
  • בריונות ברשת — תגובות שליליות, הרחקה, שיימינג
  • שינה — גלילה בלילה מפריעה לשינה ומחמירה הכל
  • חרדה חברתיתחרדה חברתית מתעצמת כשכל אינטראקציה מתועדת

סימנים שהמדיה החברתית פוגעת

לא כל שימוש ברשתות חברתיות מזיק. הנה הסימנים שמשהו כבר לא בסדר:

  • שינוי מצב רוח אחרי גלילה — עצבות, כעס, חוסר ערך
  • אובססיה ללייקים ולתגובות — בודק/ת כל כמה דקות
  • הימנעות ממפגשים פנים אל פנים
  • דיבורים שליליים על הגוף — "אני שמנ/ה", "אני מכוער/ת"
  • בעיות שינה — לא מצליח/ה להירדם בלי הטלפון
  • ירידה בציונים, בריכוז, בעניין

מה לעשות: 5 צעדים מעשיים

1. אל תיקחו את הטלפון — תשנו את היחס

לקחת טלפון ממתבגר? מלחמה מובטחת. במקום זה: דברו על מה שקורה. "מה את מרגישה אחרי שאת גוללת?" שאלה פתוחה, בלי שיפוט. איך לדבר עם ילדים על רגשות — העיקרון עובד גם עם בני 15.

2. עזרו להם לפתח חשיבה ביקורתית

"האם מה שאת רואה באינסטגרם — אמיתי?" רוב המתבגרים יודעים שיש פילטרים ועריכה, אבל הרגש לא מסנן. תרגילים קטנים: תביאו תמונה "מושלמת" ותחפשו ביחד מה מעובד. הבנה קוגניטיבית מצמצמת את ההשפעה הרגשית.

3. "דיאטת תוכן" — לא דיאטה, אוצרות

במקום "תפסיקו לגלול" — "תבחרו מה אתם גוללים". אנפולו חשבונות שגורמים לתחושה רעה. עקבו אחרי תוכן שמעשיר, מצחיק, או מלמד. שחיקה דיגיטלית פוחתת כשהפיד מותאם אליכם ולא נגדכם.

4. ערבי שבת ללא מסך

לא חייב להיות שבת — כל זמן קבוע. שעה ביום, ערב בשבוע. כשהמשפחה כולה שמה את הטלפונים בצד — זה לא "עונש", זה חוויה משותפת. התמכרות לטלפון נשברת דרך הרגלים חלופיים.

5. חזקו את מה שמחוץ למסך

תחביב, ספורט, התנדבות, חברויות פנים אל פנים — כל דבר שנותן ערך עצמי שלא תלוי בלייקים. מתבגרים עם זהות חזקה מחוץ למסך — פחות מושפעים מתוכו.

תכל׳ס: תרגיל של 2 דקות — "צ׳ק-אין אחרי גלילה"

התרגיל הזה מיועד למתבגר/ת — אבל עובד גם למבוגרים:

  1. 30 שניות: שימו את הטלפון הפוך. 3 נשימות עמוקות.
  2. 30 שניות: שאלו את עצמכם: "איך אני מרגיש/ה עכשיו בהשוואה ללפני הגלילה? יותר טוב או יותר גרוע?"
  3. 30 שניות: אם התשובה "יותר גרוע" — זהו את מה שגרם לזה. חשבון מסוים? תמונה מסוימת? זיהוי הטריגר הוא חצי מהפתרון.
  4. 30 שניות: עשו דבר אחד לא-דיגיטלי — צאו לחדר אחר, שתו מים, דברו עם מישהו. קטעו את הלולאה.

✅ לאורך זמן, הצ׳ק-אין הזה יוצר מודעות אוטומטית. במקום גלילה אין-סופית — בחירה מודעת.

בשביל הורים: איך לדבר על זה

  • אל תפתחו עם הרצאה — שאלו. "ראיתי שאת הרבה על הטלפון. הכל בסדר?" עובד טוב יותר מ"את מכורה לטלפון".
  • שתפו מעצמכם — "גם אני לפעמים גולל/ת ומרגיש/ה גרוע אחר כך" — משווה ומנרמל.
  • אל תשוו — "בגיל שלך לא היו לנו טלפונים" — לא עוזר. הם חיים בעולם אחר.
  • זהו דיכאון בגיל ההתבגרות — אם הסימנים חמורים, אל תחכו.

מתי לפנות לעזרה מקצועית

פנו ל-"עזר מנוער" 1-800-350-022, נט"ל 1-800-363-363, או טיפול רגשי אונליין.

שאלות נפוצות

מאיזה גיל מדיה חברתית מסוכנת?

המחקר מצביע על גיל 10-14 כתקופה פגיעה במיוחד — הזהות עדיין מתגבשת, היכולת לסנן מוגבלת. אבל גם בני 16-17 מושפעים. הגיל פחות חשוב מהאופן שבו משתמשים.

האם כדאי לחסום אפליקציות?

חסימה כפויה יוצרת מאבק כוח. עדיף הסכמים משותפים: "שעתיים ביום", "לא אחרי 22:00", "לא בארוחות". כשהמתבגר/ת שותף/ה להחלטה — שיתוף הפעולה גבוה יותר.

האם רשתות חברתיות רק מזיקות?

לא. הן גם מחברות, מעצימות, ומאפשרות ביטוי יצירתי. הבעיה היא לא הכלי — אלא איך משתמשים בו. קראו גם: משתמשים ב-ChatGPT בתור מטפל?

איך נומה יכולה לעזור

נומה היא מרחב בטוח לשחרר — בלי לייקים, בלי עוקבים, בלי שיפוט. מדיטציות קצרות שמחזירות לרגע, שיחה על מה שמרגישים בלי שזה הופך לסטורי, ותרגילי נשימה לרגעים שההשוואה חונקת. היא פה — גם בלי אינטרנט יציב.

זה לא ייעוץ רפואי

המידע כאן כללי בלבד ואינו מחליף אבחון או טיפול מקצועי. אם אתם במצוקה, פנו לנט"ל 1-800-363-363, ער"ן 1201, או "עזר מנוער" 1-800-350-022.

שורה תחתונה

המסך לא הולך לשום מקום. אבל היחס אליו — יכול להשתנות. תדברו, תשאלו, תהיו שותפים. והכי חשוב — תראו להם שהערך שלהם לא נמדד בלייקים.